בספר זה מבאר רבי שניאור זלמן מליאדי [הנקרא גם האדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך, שייסד את שושלת חסידות חב"ד] את פרטי המצווה החשובה של תלמוד תורה.
אכן ההלכות הרבות הקשורות במצווה זו מקיפות כל יהודי ביום ובלילה מהרגע בו הוא מתחיל לדבר ועד יום מותו (ואף לאחמ"כ).
1) האם ישנו חילוק בפרטי המצווה, בין אדם בעל כישרון ברוך, ובין אדם שאינו מסוגל להבין. האם סדר הלימוד בשניהם הוא שווה?
2) בספר זה מבאר בעל התניא והשולחן ערוך, מה המשמעות הפרקטית של קיום מצוות תלמוד תורה, ישנו לימוד עיוני, ויש לימוד מקיף (לגרסא). במילים אחרות האם האיכות היא הקובעת או הכמות?
3) מהו השיעור שאדם חייב להקדיש בכל יום עבור הלימוד, מחד גיסא ידוע שלתלמוד תורה אין שיעור, ולאידך כיצד מתיישב עניין זה עם מאמר רשב"י שניתן להסתפק בק"ש שחרית וערבית?
4) מהו סדר הלימוד משנה ואח"כ גמרא, או לשלב בין השניים?
5) האם האב חייב לשכור מלמד לבנו גם עבור לימוד גם עבור לימוד תורה שבע"פ, ועד איזה שיעור של תלמוד תורה הבן צריך להגיע?
6) מי שמלאכתו היא עיקר עיסוקו, מהו השיעור שבו מחוייב בלימוד תורה?
7) מה המשמיעות של "ידיעת התורה" ומהו החילוק בין ידיעת התורה לבין המצווה "והגית בו יומם ולילה.