י"ד тамуз ה'תשפ"ד

לזכרו של יו"ר חמ"ה הרב משה נסילעויטש ע"ה

פני משה כפני חמ"ה

בסמרקנד עורר את אנ"ש לאסוף זהב לבניין בית-המקדש השלישי, בארץ-הקודש ניהל את ארגון חמ”ה והפיץ יהדות וחסידות בקנה-מידה נרחב ביותר וב'יחידויות' אצל הרבי קיבל הדרכות בהפצת יהדות ובגיוס כספים * הרהורים אישיים במלאות ה'שלושים' לפטירתו של ידיד-נפשי, הרה"ח הרב משה ניסלביץ ע"ה

מאת הרב הלל זלצמן
 
 
רמשה ניסלביץ, עליו השלום. כמה קשה להוסיף את צמד המלים הזה, "עליו השלום”, אחרי שמו של האדם היקר הזה. כולנו קיבלנו את הידיעה המרה על פטירתו מן העולם, אבל זה כמעט בלתי אפשרי לעכל את העובדה הזו ולהבין שהאיש החי הזה, שכל מהותו אמרה חיות וחיוניות, איננו איתנו עוד.
                                  
בעיניי, ר′ משה עודנו חי, בבחינת ′מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים′. מאות ואלפי משפחות חסידיות, רובן בני העדה הבוכרית ומיעוטן בני עדות אשכנז, המפוזרים כיום בארץ-הקודש ובכל קצווי תבל, כאשר לא מעט מהם זכו להיות שלוחי הרבי, יכולים כולם להיחשב במלוא הצדק לבניו הרוחניים של רמשה. שהרי הוא האיש שהתמסר אליהם כאילו היו בניו ממש, טיפל במסירות-נפש ממש בקידומם הרוחני ודאג לחינוך ילדיהם כדאוג אב לבניו הביולוגיים. באותם ימים קשים, כשעסק בעבודה מחתרתית מסוכנת זו במסגרת ארגון חמ"ה [′חבורת מזכי הרבים′], איש לא היה מסוגל לתאר לעצמו את התוצאות הנפלאות אליהן יגיע ר′ משה בזכות התמדתו, התמסרותו ועקשנותו. רק במבט של עשרים שנים לאחור ניתן לקבוע בבירור כי אלמלא פעלו של רמשה בסמרקנד של שנות היו”דים והכ”פים, לא היתה סמרקנד זוכה לתהילה ולהילה האופפת אותה, כאשר כל חסידי חב”ד מזכירים את שמה של העיר הבוכרית בהקשר החסידי שלה בחרדת-קודש.
 
שלושה שמות, שתי מלים
בשלושה שמות היית יכול לזהותו: "משה ניסלביץ”, השם בו נקרא מיום היוולדו; "מיישקה דער געלער", הכינוי שדבק בו בתקופת לימודיו בישיבת ′תומכי תמימים′ על-שם זקנו האדמוני, ו"משה פרידמן", הכינוי שהדביק לעצמו בגלות סמרקנד לאחר שנכשל במאמציו להצטרף לבריחה הגדולה מרוסיה בשנת תש"ז ונאלץ להסתיר את זהותו מעיני השלטונות. "משה פרידמן”,כך כינו אותו כולם בסמרקנד. רק כשהגיע לארץ-הקודש נודע לנו ששם משפחתו האמיתי הוא ניסלביץ...
 
שלושה שמות היו לו, שקיפלו מאחוריהם שלוש תקופות בחייו. אך הצד השווה שבכולם היה שתמיד עסק בחיות ובהתלהבות אין קץ בהפצת המעיינות. מיום שעמדתי על דעתי זכורה לי דמותו האדמונית משתלהבת בחוצות סמרקנד ועוסקת בדבר אחד ויחיד: הפצת חסידות.
 
לימוד החסידות היה תמצית כל חייו, את כל הלהט הפנימי שלו השקיע בלימוד ספר התניא. למד בעצמו את פרקי התניא במשך שעות ארוכות וגם לימד תניא לבחורים צעירים, והיה מעודד אותם שישננו פרקי תניא בעל-פה.
 
היו קטעים מסוימים בתניא, שהיה חוזר עליהם תמיד בהתלהבות רבה. כמו הקטע בפרק מ”ט, שם נאמר שכמו שהקב”ה כביכול הניח וסילק את הכל בשביל אהבת האדם התחתון, כך “ראוי לאדם גם כן להניח ולעזוב כל אשר לו מנפש ועד בשר ולהפקיר הכל בשביל לדבקה בו ית′ בדביקה חשיקה וחפיצה, ולא יהיה שום מונע מבית ומבחוץ, לא גוף ולא נפש ולא ממון ולא אישה ובנים”. על השורות האלה היה חוזר ב′קאך′ עצום ומתלהב בזה בלי סוף באופן שממש לא היה מסוגל להירגע.
 
כמעט עד יומו האחרון בעלמא דין היה מלא חיות ומרץ והמשיך להשקיע את כל חיותו בהפצת המעינות. בתקופה האחרונה לחייו, כל מי שביקר אותו בבית הרפואה שמע ממנו דרישה אחת ויחידה: להמשיך להגביר את הפצת המעיינות. בשבוע האחרון לחייו היה ישן כל הזמן, אך יומיים לפני פטירתו התעורר משנתו, פקח את עיניו ואמר שתי מילים בלבד: "הפצת המעינות". אמר ולא יסף...
 
לצד החיות הגדולה שהיתה לו בלימוד החסידות, היה לו ′חוש′ מיוחד גם בסיפורי חסידים. הוא היה אחד החסידים הבודדים שזכו לשמוע סיפורים מהרה"ח רחיים-אברהם הלוי דוכמן ע"ה, שנודע כדייקן גדול בסיפוריו. הרח"א דוכמן היה נכדו של הרה"ח רמרדכי-יואל דוכמן ע"ה, ושהה במחיצתו בנעוריו. וכידוע, רמרדכי-יואל התחנך אצל הגאון החסיד רביאייזיק מהומיל נ”ע, שהיה מגדולי חסידי כ”ק אדמו”ר הזקן ושמע ממנו סיפורים על אדמו”ר הזקן ועל ספר התניא. לא אחת בחנו החסידים את דייקנותו של רמרדכי יואל ונוכחו לדעת שכל סיפור כאילו הוקלט במוחו. את הסיפורים הללו, כאמור, שמע הנכד ר′ חיים-אברהם מסבו, והעבירם לר′ משה. ומחשש שמא תשלוט בו השכחה, רשם רמשה לעצמו את כל הסיפורים בדייקנות גדולה.
 
בעת ′עלילת הרופאים′ המפורסמת בשנת תשי"ג, חששו רבים מאנ"ש מהסכנה הכרוכה בהשתייכותם לחסידות ושרפו כל מיני ′כתבים′ שהיו ברשותם. באותם ימים החביא רמשה את רשימות הסיפורים שלו בבקבוקי זכוכית שטמן במקום מסתור. לפני צאתו מרוסיה החביא את הרשימות בכרים וכך העביר אותם לארץ-הקודש.
 
מאז ומתמיד השתוקק להוציא לאור ספר שיעורר על חשיבות הלימוד בספר התניא, בהתבסס על הסיפורים ששמע מרמרדכי יואל ומשאר זקני החסידים. ואכן, זכה רמשה והצליח לפני מספר שנים להוציא לאור את הספר "התניא קדישא וכוחו האלוקי".

                                  

ה′יחידות′ הראשונה
הזכרתי את הרשימות שהוציא איתו מרוסיה, וזה מזכיר לי דבר נוסף. בדרך כלל, כל מי שיצא מרוסיה חשב ודאג איך יוכל להעביר כסף או שווה-כסף. רק רמשה חשב על דברים אחרים לגמרי. כל מחשבותיו היו נתונות לדאגות הרוחניות. מלבד התוכנית להוציא את רשימות הסיפורים שברשותו, ביקש מכל התלמידים שלמדו תורה במסגרות המחתרתיות שהקים בסמרקנד, שיצטלמו ויביאו לו תמונה שלהם על מנת שיוכל להביא אחר כך לרבי את כל התמונות. ובאמת, מיד כשהגיע לארץ-הקודש העביר לרבי את כל התמונות. מאוחר יותר, כשזכה לנסוע בעצמו לרבי ונכנס לראשונה ל′יחידות′, הוציא הרבי את כל התמונות מהמגירה בשולחנו ושאל אותו: “דאס זיינען אייערע תלמידים?” [=אלה התלמידים שלכם?]... והתעניין באופן מפורט לגבי כל תלמיד, מה שמו ומה עניינו וכולי.
 
באותה ′יחידות′ שאל אותו הרבי: מה אתה רוצה לעשות בארץ-הקודש? [היינו,בענייני עבודת הכלל], ורמשה שטח לפני הרבי את תוכניותיו הכבירות. שאל אותו הרבי: כמה זמן אתה כבר נמצא בארץ-הקודש? השיב רמשה: שישה חודשים. אמר לו הרבי: דע לך שהכל קשור שם למפלגות ולפוליטיקה, ועליך להיזהר מזה. הרבי גם הגביל אותו ואמר:בהתחלה יספיקו לעבודתכם מכונית אחת, ובן-אדם אחד וחצי. זאת אומרת,אתה תעבוד במשרה מלאה ועוד אדם יעבוד אצלך חצי יום. ′ועל שם איזה ארגון נעבוד?′, שאל רמשה. השיב לו הרבי בשאלה: ′כמה אנשים הכירו את השם חמ"ה ברוסיה?′ ענה רמשה: ′רק אחדים מהחברה שלנו′. ′אם כן′, סיכם הרבי, ′תמשיכו לפעול בארץ-הקודש תחת השם חמ"ה ותצליחו′. זה היה בקיץ תשל"א.
 
בסוף אותו קיץ הגיע לארץ בא-כוחו של הרבי, הרבבנימין גורודצקי ע"ה וזימן אסיפה של אנ"ש שיצאו מרוסיה. רמשה הגיע לאסיפה, אך כדרכו הצטנף בקצה האולם ושם האזין לנאומו הנלהב של רבנימין על חשיבות העיסוק בהפצת היהדות בין העולים מרוסיה. בסיום נאומו שאל ר′ בנימין: מי מכם הודיע לרבי שהוא מעוניין לעסוק בעסקנות ציבורית?... רמשה המשיך לשתוק. רק לאחר שהאולם כמעט התרוקן, ניגש רמשה אל רבנימין והודה שהוא האיש שכתב לרבי שבכוונתו להמשיך בעבודתו עם יהודי רוסיה. ר′ בנימין התעניין אצלו איזה פעולות הוא מתכוון לנהל, ור′ משה פירט לפניו את תוכניותיו. כך הוקם מחדש ארגון חמ"ה בארץ-הקודש.
 
ומאז התחיל הרבי לשלוח לנו באופן ישיר אלף דולר מדי חודש בתור השתתפות בעבודה של חמ”ה. ידענו להעריך את העובדה הזו וזכינו שהרבי המשיך בזה עד שנת תשנ"ד.
 
עסקן מזן אחר
כשאני חושב על מהותו של החסיד הזה, אני מגיע למסקנה שמעטים מאוד הם האנשים שהכירוהו באמת. ולא אגזים אם אומר שהוא היה טיפוס כזה שקשה מאוד לרדת לחקר הפנימיות של אישיותו, בגלל העקרונות ה′מוזרים′ שלו. הוא לא היה חסיד מן השורה, והכוונה בזה היא רק למעליותא כמובן.
 
הנה דוגמה בולטת אחת: כל עסקן ציבורי שואף מטבעו להיות יחיד במינו, ובדרך כלל הוא נוטה לדחות אחרים שרוצים להצטרף אליו לעבודה. רמשה ע"ה גילם באישיותו את ההיפך הגמור מזה, הוא היה עסקן מזן אחר. הוא שאף תמיד למשוך עוד ועוד אנשים שיצטרפו אליו למלאכת הרבצת התורה והפצת המעינות.
 
עוד כשהייתי נער בן 16 שנה, משך אותי רמשה לענייני עסקנות ציבורית, ומאז התיידדנו מאוד למרות פער הגילים. הוא היה מעודד אותי ואומר לי בחיבה: ′הילקע, דע לך שמשכתי אותך לענייני עסקנות ציבורית משום שגיליתי שאתה מוכשר לזה. עליך לנצל את הכשרונות שלך′.
 
לפני יציאתנו מרוסיה בשנת תשל"א חשבתי שאולי מעתה ייפרדו דרכינו. ובכל זאת, ביקשתי אז מרמשה: ′אם תמשיך לעסוק בארץ-הקודש בעסקנות ציבורית, קח גם אותי בחשבון ודאג שאוכל להמשיך לעבוד איתך′. ענה לי רמשה:מיד כשאגיע לארץ-הקודש, בכוונתי להודיע לרבי שאני וחבריי שעומדים לצאת מרוסיה חפצים להמשיך גם פה בעבודתנו בהפצת היהדות והמעיינות. ואני תקווה שכולנו נמשיך לעבוד ביחד, כמו בסמרקנד′. וכך היה.
 
מספר שנים לאחר מכן, בתקופה שכבר פתחנו את הסניף של חמ"ה בניו-יורק, אמרתי פעם לרמשה: קשה עלי פרידתנו. אמנם אנחנו עובדים כל הזמן ביחד באותו מוסד ותמיד אנחנו עומדים בקשר טלפוני,אבל האוקיינוס האטלנטי המפריד בינינו מקרר את הרגשות ההדדיים שלנו... רמשה הסכים עם התחושה ואמר:אפילו אב ובנו, אם הם רחוקים זה מזה למשך זמן ארוך, זה מקרר את הרגשות ההדדיים שלהם...
 
אמונה טהורה ועשייה נמרצת
מעיי יהמו בקרבי עת אזכר בגעגועים לאותן שעות ארוכות שהייתי מבלה עם רמשה בסמרקנד, בדיונים שניהלנו במקומות מסתורבלילות שרביים בקיץ ובלילות קפואים בחורף. רק עתה, במבט של חמישים שנה לאחור, אני מתחיל להעריך אתגדולתו של רמשה, שידע לנווט תמיד את הדיונים בצורה נכונה, למרות שהיו בינינו לא פעם חילוקי-דעות.
 
כלפי חוץ היה נראה לפעמים שהוויכוחים שלנו יהפכו תיכף למריבה, ורק החיבוק ההדדי בעיצומו של ויכוח הוכיח לכל הסובבים אותנו כי אין דבר בעולם יוכל לבטל, או אפילו להחליש, את ידידותנו. אודה על האמת: למרות הכבוד הרב שרחשתי לרמשה, לא נמנעתי מלהשתמש לפעמים בביטויים חריפים במהלך הוויכוחים. אך הוא היה עונה לי:הילקע, דע לך שאנינזהר מלבקר את דעתך באותו טון שאתה מבקר את דעתי, לא משום שאין לי מה לענות אלא משום שאני מכיר אותך ויודע שלא תוכל לעמוד בביקורת החריפה שלי′. בסתר לבי ידעתי שהוא צודק וחשבתי לעצמי: במה זכיתי לעבוד במחיצתו של ר′ משה ולהיות כל-כך קרוב אליו?...
 
למי שעדיין לא הבין, הוויכוחים בינינו לא התנהלו על גובה המשכורת שלנו. גם לא על תנאי ההעסקה ושעות העבודה. העניין הוא שלר′ משה היו ′הנחות′ שלא מהעולם הזה, ונראה שאני לא הייתי ′כלי′ לקבל את ה′הנחות′ שלושהיו מעל ומעבר לעולם המושגים שלי.
 
אני נזכר באפיזודה אחת: פעם הגיע אלינו לסמרקנד מכתב מרנפתלי אסטולין (שיצא מרוסיה לפנינו) ובו ציטוט של משפט קצר שאמר הרבי באחת ההתוועדויות: "נפל תורא - חדוד סכינא" [=אם השור נפל – יש לחדד את הסכין ולהתכונן לשחוט אותו]. רמשה הסביר שהרבי רומז לכך שהשלטון הקומוניסטי עומד לקרוס, ולכן כולנו צריכים להתכונן לנסוע לארץ-הקודש ולדעת שקץ הגלות מתקרב ומשיח עומד לבוא בקרוב ממש.
 
אבל ר′ משה לא היה איש של תיאוריות, הוא דאג ליזום מיד אסיפה של אנ"ש בסמרקנד ולהציע את הצעתו המעשית. ′היות שמשיח עומד לבוא תיכף ומיד′, טען ר′ משה בלהט, ′ברור שיהיה צורך בזהב לבניין בית-המקדש השלישי. לכן כולנו צריכים לקחת את כספי הצדקה שיש לנו ולקנות בהם זהב בשביל בית-המקדש!′.
 
במהלך האסיפה הבעתי אף אני את דעתי. טענתי כלפירמשה: ′אם כוונתך לומר שהרובל הרוסי עומד לאבד את ערכו ולכן עדיף להמיר אותו במשהו שווה-ערך, אינני בטוח שהשיקול הזה מצדיק החזקת זהב בידינו, דבר שאסור על-פי החוק וגם כרוך בסכנה′.אבל רמשה טען בתוקף: ′לא ולא! אינני חושב בכלל על ערכו של המטבע הרוסי. המחשבה היחידה שמעסיקה אותי היא הצורך באיסוף זהב לבניית בית-המקדש!′.
 
כזה היה רמשה, חסיד אמיתי שדברי הרבי חדרו לעומק פנימיות לבבו והאמין בכל נפשו ומאודו שהדברים עומדים להתגשם בקרוב ממש. וששמע באותם ימים על מישהו מהחסידים שעורך צביעה או שיפוצים בביתו, טען כלפיו בלהט: הרי אוט-אוט אנחנו נוסעים לארץ-הקודש! מה ההיגיון לעסוק עכשיו בשיפוץ הבית, כאן בסמרקנד?!
 
הוא לא היה אדם שעבד על עצמו כדי להגיע לאמונה הפנימית הזאת, זה היה אצלו באופן טבעי. הוא האמין בפשטות שאם הרבי אמר משהו, ברור שהדברים יתקיימו תיכף ומיד. ב′היום יום′ מופיע פתגם חסידי וזה תוכנו: "אין פירושה של עבודה שהעבודה תהיה מתוך אמת, אלא האמת עצמה היא עבודה". רמשה היה התגלמותה של האמת עצמה.
 
ילדי מי קודמים?...
ולכשתימצי לומר, הרי מסתבר שבעצם מכאן נובעת התכונה המרכזית באישיותו - שכל חיותו היתה בעבודת העסקנות בענייני הכלל. הוא מעולם לא תיאר לעצמו אפשרות כזו של עבודה בשביל פרנסה, של לחיות כדי להרוויח כסף. רק הפצת היהדות והפצת המעיינות עמדו בראש מעייניו.
 
לפני צאתו מרוסיה, כשנודע לו שבארץ-הקודש קשה ההסתדרות הגשמית עבור העולים החדשים,דיבר עם כמה אברכים מאנ"ש שעמדו לעבור לארץ-הקודש וסיכם איתם שיאפשרו לו לאכול ′ימים′ בביתם, והילדים בוודאי יסתדרו בישיבה. אבל בכלל לא עלה בדעתו לחפש איזה מקור פרנסה לעצמו. וכאשר הגיע לארץ-הקודש וידידיו מרוסיה שהגיעו לפניו התפארו לפניו שכבר הסתדרו בפרנסה, זה מנהל בית-חרושת לייצור שמיכות וזה מייצר בדים, נעמד רמשה ואמר: אוי, בשביל זה הגעתם לארץ-הקודש? כדילייצר שמיכות וסמרטוטים?!....
 
ברי לי כי אפילו אילו היו מודיעים לו שהוא יכול לעבוד במקום שבו ירוויח מיליון דולר בשנה, הוא לא היה מהסס אף לרגע אחד ומסרב להצעה בעקשנותו האופיינית. אלא אם כן היה חושב שכך יוכל לגייס בקלות הרבה כסף לפעילות של הפצת היהדות...
 
דבר אחד ברור כשמש: לעצמו היה לוקח רק את הסכום המינימלי ביותר שהיה דרוש לפרנסת משפחתו. בשנים הראשונות לחייו בארץ-הקודש, בתקופה שעבודתי בחמ"ה התנהלה מהמשרד המרכזי בנחלת-הר-חב”ד, שמענו יום אחד מאדם נאמן שמשכורתו הזעומה של ר′ משה אינה מספקת לפרנסת משפחתו והחלטנו להוסיף לאשתו, תבלח"ט, סכום מסוים. אבל היא לא נמנעה מלגלות את הדבר לבעלה. למחרת הגיע רמשה למשרדי חמ"ה ונזף בנו: הייתכן שעושים דבר כזה בלי ידיעתו ומוסרים לאשתו סכום כסף נוסף?!המשכורת שלי מספיקה למשפחתי′, טען בתוקף, ′ומצבה של קופת חמ"ה אינו מאפשר לחשוב על הוספה!′. זה היה רמשה.
 
ולא שהיה צר-עין או רע-לב, חלילה וחס. עובדה: רק לפרנסת עצמו חסך ככל האפשר, אך כשהיה מדובר בתוספת פרנסה לזולת לא חסך מאמץ וטירחה. היתה תקופה שלכמה וכמה מאנ"ש בסמרקנד היה קשה להסתדר בפרנסה. מה עשה ר′ משה? הודיע שהוא פותח עסק משותף עם כל אחד שנזקק לפרנסה. העסק התנהל בשיטה הקומוניסטית הידועה, תחת הסיסמה המפורסמת "מכל אחד לפי יכולתו - ולכל אחד לפי צרכיו", אלא שכאן הסיסמה אכן התגשמה. ר′ משה בעצמו היה מנהל העסק ובכך לקח על עצמו את כל האחריות והסכנה הכרוכה בניהול עסק בלתי-חוקי כזה, ועוד בברית-המועצות הקומוניסטית!רחיים וולוביק, שבמקצועו היה מנהל-חשבונות, עסק בניהול הטכני של החישובים אבל ר′ משה היה האיש שחילק בפועל אתכל רווחי המפעל בין כל העובדים בשווה.
 
[אגב, רמשה סיפר לי שאחרי שר′ חיים ערך את החשבון החודשי, ביקש מרמשה שיבדוק אם אין טעות בחישובים. רמשה טען שזה מיותר, אבל ר′ חיים התעקש והודיע לרמשה שאם לא יבדוק מישהו מלבדו את החישובים שערך, לא ייקח לעצמו בתור משכורת אף פרוטה!]
 
גם בקשר למשאבי הזמן שעמדו לרשותו גרס ר′ משה שאת הרוב המכריע של שעות היממה עליו להקדיש להפצת היהדות ורק זמן קצר יחסית יקדיש לבני-ביתו. וכאשר מישהו ביקר אותו וטען שהוא צריך להתמסר פחות לחינוך ילדים אחרים ולהקדיש יותר זמן לילדיו שלו, ענה בפשטות: אין זה הוגן להקדיש זמן רב לשלושה ילדים שלי, כאשר באותו זמן אוכל לדאוג שעוד הרבה ילדים אחרים ילמדו תורה...
 
עידודים נפלאים מהרבי
הרשימה הנוכחית לא נועדה להוות סיקור כללי על הפעולות של ארגון חמ"ה בארץ-הקודש, ברצוני רק להדגים באמצעות מספר המחשות קטנות את שיטת העבודה שלנו, לפי הדרך שר′ משה ע"ה התווה עבורנו.
 
יום אחד הראו לי מודעה גדולה שהופיעה בעיתון ′ידיעות אחרונות′ תחת הכותרת "דע את יהדותך". הדבר הזה עורר אותי למחשבה שצריכים לנצל גם את העיתונות הרוסית בארץ להפצת יהדות. באתי לרמשה, סיפרתי לו מה שראיתי והצעתי שנתרגם שיחה של הרבי לשפה הרוסית ונדפיס אותה בעתון המפורסם "נאשה סטראנה", שרוב העולים מרוסיה קוראים אותו, בתור מודעה בתשלום. ר′ משה הסכים, והמודעה הראשונה עלתה לנו 600 לירות.
 
שלחנו את המודעה בעיתון לרבי וכעבור זמן קצר קיבלנו טלפון מהרב אפרים וולף ע"ה: ′הרבי שלח לכם 600 לירות בתור השתתפות במודעה שפרסמתם בעיתון′. הפעולה הזו נמשכה כמה שנים, במהלכןהדפסנו בעיתונות הרוסית בארץ הרבה שיחות של הרבי ורעיונות מתורת החסידות על פרשת השבוע.
 
כהמשך ישיר לפרסומים הללו, התמסר הרבאריה-לייב דמיחובסקי למלאכת עריכת הספר "שיחות על פרשת השבוע" ברוסית שי"ל מטעם חמ"ה. במהדורה הראשונה הכיל הספר כמאתיים עמודים. כשמסרנו לרבי את הספר, הרבי העריך מאוד את חשיבות הספר ואמר: ′מסתמא תתרגמו את הספר לאנגלית ותדאגו שיופיע באיכות משובחת′.
 
ואם ישאל השואל ′וכסף מנלן?′, אענה לו שבאחת ה′יחידויות′ לימד הרבי את רמשה ע"ה גם כללים בגיוס כספים. וכך אמר לו הרבי: "כשאתה מגיע למישהו באמריקה והוא נותן לך תרומה של ח"י דולר, אתה עשוי להסתפק בזה, שהרי דולר אחד שווה יותר מארבע לירות, ואתה מרגיש שזה סכום ששווה פי ארבע. אבל לא נכון לעשות חשבון כזה, אלא עליך לומר לתורם שאתה מבקש סכום גדול יותר. ואם התורם אומר לך שהוא כבר תרם כך וכך כסף למוסד פלוני, תגיד לו שזה דבר טוב, אבל לך הוא צריך לתרום סכום גדול יותר..."
 
אני מציין עובדות אלה רק כדי להדגיש שהרבי עודד מאוד את הפעילות של חמ"ה,אם כי היו כאלה שהתפלאו עלינו ותמהו מדוע איננו מזוהים רשמית כגוף חב"די. לך תסביר להם שהרבי עצמו הציע וביקש שכך יהיה... אני נזכר שרזושא וילימובסקי ע"ה (“הפרטיזן”) היה מגיע אלינו מזמן לזמן ומחזק מאוד את רוחנו. ופעם הגיע ולחש לנו סוד: "כנראה מישהו ′הלשין′עליכם לפני הרבי, שכן הרבי השיב לו: ′קנאת סופרים תרבה חכמה ותשב"ר′..."
 
גדול היה האיש משה, ולא רבים היו האנשים שזכו להבין את מחשבותיו ולהשיג את דרכיו בחייו בעלמא דין. הלוואי שלאחר פטירתו יהיה ′א גוטער בעטער′ וימליץ טוב בעד כולנו, עדי נזכה לקיום הייעוד ′הקיצו ורננו שוכני עפר′ והוא בתוכם, בגאולה האמיתית והשלימה, וכ"ק רבנו נשיאנו בראשנו.

издательство "яхад" - ведущая компания по развитию, издательству, маркетингу,
продаже и распространению книг по иудаизму на русском языке.

телефон: 054-4524969 факс:02-5382041 почтовый адрес: издательство "яхад", иерусалим, ул. Зархи 25  (Рамот гимел)
сайт: www.yahad.org директор сайта: р. йосеф демиховский.е-мэйл для связи: [email protected]

יחד הוצאה לאור - החברה המרכזית לפיתוח, הוצאה לאור, סחר, שיווק, והפצת ספרי יהדות בשפה הרוסית
טלפון - 054-4524969
כתובת : יחד הוצאה לאור רחוב ישראל זרחי 25 ירושלים .

www.yahad.org מנהל: ר' יוסי דמיכובסקי. אימיל  [email protected]

YACHAD - Central Development Company, publishing, trade, marketing, and distribution of Jewish books in Russian
Phone - 054-4524969    
 Address letters: Zarhi 25  Jerusalem ISRAEL.

Заявление о доступности

дизайн и строительство штибл.ком © © All rights resereved to Yahad.org 2004 - 2024