הרה"ח ר' אריה ליב דמיחובסקי ע"ה, מחשובי חסידי חב"ד שהלך השבוע לעולמו, נולד בשנת תרצ"א לאביו הרה"ח הרה"ת ר' אפרים פישל שהיה אחיינו של הגאון הרוגוצ'ובי זצ"ל ובביתו גדל והתחנך.
אמו, אחותו של הגאון (מרת מוסיא ריזל דמיכובסקי) נפטרה ימים ספורים לאחר שילדה את בנה אפרים פישל והותירה את הילד
יתום וחסר הורים.
הגאון הרוגוצ'ובי קיבל על עצמו לגדל ולחנך את הילד ובמשך כל שנות ילדותו גדל הילד בבית הגאון כבן לכל דבר. בגיל צעיר שלח אותו הגאון ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, ביודעו כי רק שם, אצל הרבי הרש"ב נ"ע, אפשר להבטיח את הדור הצעיר, דור העתיד של יהודי רוסיה, בתקופת הקומניזם החשוכה שעתידה לבוא. במשפחה מסופר, שהרבי הרש"ב חיבב את הנער הצעיר גם בהיותו אחיינו של הגאון הנודע 'שר התורה'.
את יחס החיבה המיוחד שהעניק הגאון לבן אחותו ניתן ללמוד ממכתב אותו שיגר הגאון לגרש"י זווין זצ"ל [שו"ת צפנת פענח עמוד קמ"ד), לאחר שהרב זווין דאג עבור בן אחותו של הגאון ללימוד שחיטה בעירו כבקשת הגאון הרגצ'ובי. וכך כותב הגאון במכתב התשובה שלו לרב זווין: "קיבלתי כעת ממש מכתבו, והנה תשואות חן גדול לכב', ואי"ה אראה לשלוח בכל חודש א' צערוויניץ דהווה עשרה רו"כ שלכם למחנם על שם כ' . . ואבקשו נא להשגיח עליו בכל פרט, נא בזה כי כעת שמירה כעושה מעשה גבי מצת מצוה...", וממשיך ומבאר באריכות עם ריבוי מראי מקומות כדרכו ענין זה, ומסיים: "ופורס אני בשלום בן אחותי העלם היקר שי' לאי"ט, ואל תדאג כי אי"ה הכל יהיה על נכון. דודך, יוסף ראזין". ]
אחת האפיזודות המעניינות שנרשמו מפיו:
בעת שדודו הגאון למד את הלכות תלמוד תורה של אדמו"ר הזקן, רץ אנה ואנה ובהתפעלות
גדולה ביותר, "כאחד הראשונים,כאחד הראשונים..." היה סופק את כפיו וקורא בקול
רם.
4 שעות על 'כלומר'
בשנות המלחמה ברחה המשפחה, כמו הרבה אחרים ממשפחות אנ"ש, לסמרקנד, שם עברו על ר' אריה ליב שנות נערותו ולימודו בתומכי תמימים.
האווירה המיוחדת שהייתה באותן שנות לימוד בתומכי תמימים בסמרקנד נחקקה אצל ר' אריה ליב עמוק בנשמתו והשפיעה על כל חייו. תמיד היה מספר בהערצה על גדולי החסידים שזכה להכיר אז, על הנהגתם המיוחדת והאווירה בה הם היו שרויים.
אחד הסיפורים שהיה מספר הוא אודות הרה"ח ר' דוד הורודוקער ע"ה (אותו ר' דוד עליו אמרו שהוא בינוני בדרגה של תניא והיה מהתמימים בליובאוויטש שהיו מאריכים שעות רבות בתפילה), שפעם עמדו קבוצת חסידים ודנו האם כבר לגשת לרציף הרכבת ולחכות שם או להמתין במקום שעמדו. הוא ראה שאנשים מתדיינים ביניהם בקול רעש והתעניין לדעת על מה מדברים. כששמע על מה מדובר הפטיר לעצמו: "למאי נפקא-מינה? דא טראכט מען חסידות און דארטן טראכט מען חסידות..."
[= מה ההבדל? פה 'חושבים' – מתבוננים - חסידות ושם חושבים חסידות].
ר' אריה ליב העריץ במיוחד את הר"מ שלו הגה"ח הרב אברהם אליהו פלוטקין. גם בשנים האחרונות, לאחר עשרות שנים מאז למד אצלו, היה מספר בהתפעלות על שיעוריו העמוקים ועל היסודיות והגאונות שלו. היה רגיל לספר שר' אברהם אלי' היה מתעכב הרבה בהסברת דברי רש"י והוא אף זכר שאירע פעם ששיעור שלם נסב על הסברת "כלומר" שבדברי רש"י כאשר הוא דיבר על כך במשך כארבע שעות ברציפות...!
אפיזודה נוספת שהיה מספר בהתפעלות: פעם אירע שר' אברהם אליהו נשאר לישון יחד עם הבחורים. הוא נרדם בשכיבה עם בגדיו על כמין ספה. בשעת שנתו שמעו התלמידים את שפתותיו רוחשות וכאשר הקשיבו שמעו אותו חוזר על פילפול בדברי הרמב"ן בסוגיא הנלמדת. התלמידים התפעלו מאוד מהעבודה שתוך כדי שינה המגיד-שיעור שלהם חוזר על דברים עמוקים אלה, אך בנו הרב שמואל שיבלחט"א לא הבין את התפעלותם באומרו: זה דבר הרגיל אצלו... חבריו של ר' אריה ליב סיפרו על החביבות הגדולה שרחש כלפיו ר' אברהם אליהו בשל התמדתו הגדולה וכישרונותיו הברוכים.
"ויצא העגל הזה"
על תקופת הבריחה בתש"ו-ז היה מספר בהערצה רבה על גדלותו של החסיד ר' מענדל פוטרפאס ע"ה:
באותה תקופה התגוררו עסקני אנ"ש בלבוב כדי שלא יימשכו תשומת לב רבה מידי. כאשר ביקשו להעביר מאחד לשני מסרים חשאיים או דרכונים מזוייפים, השתמשו בצעירי אנ"ש, מכיוון שהמבוגרים שהיו עם חתימת זקן היו בולטים ברחוב.
ר' אריה ליב, שהיה אז בחור צעיר, נתבקש פעם להעביר שליחות לר' מענדל. לפני שיצא לדרכו שינן בעל-פה את המסר עד שהיה ברור לו שלא ישכח שום פרט. כל פרט, גם הקטן ביותר, היה חשוב מאוד במסרים חשאיים אלו.
כאשר התקרב לביתו של ר' מענדל, הביט בזהירות לכל הכיוונים. מכיוון שראה מכונית עומדת מול הבית, מעבר לכביש, עם אדם היושב ליד ההגה, היה נדמה לו כי עוקבים אחר הבית בו מתגורר ר' מענדל, והחליט שלא להיכנס מיד, אלא לעשות סיבוב בשכונה כדי לבדוק האם אכן נתון ביתו של ר' מענדל תחת מעקב. לאחר שעבר שוב ושוב, לא היה לו ספק: ר' מענדל נתון למעקב צמוד. הוא חשש להיכנס לבית הנתון תחת מעקב צמוד, אולם לבסוף החליט שהוא מוכרח להיכנס, ולו בכדי לעדכן את ר' מענדל במה שראה.
כשנכנס לדירתו של ר' מענדל, הוא מצא אותו מכין לעצמו ארוחת בוקר. ר' מענדל היה מתוח מאוד, כיוון שר' אריה ליב היה אמור להגיע אליו בשמונה בבוקר, ובגלל הסיבובים שערך בשכונה, הגיע באיחור ניכר. "היכן היית?", ביקש ר' מענדל לדעת, "האיחור שלך מאוד הדאיג אותי".
ר' אריה ליב, שלא רצה לומר לו מיד על חשדותיו, ניסה להתחמק מתשובה, אבל ר' מענדל בפקחותו הבין: "מה אתה מתחמק? ראית שעוקבים אחריי?...". ר' אריה ליב הנהן בראשו לאות הן. ר' מענדל חשב לרגע, ואמר לו: "תשמע לייבקע, כל זמן שאנחנו חופשיים, אנו מוכרחים להמשיך בעבודתנו. כשיאסרו אותנו, לא תהיה ברירה, אבל כעת מוכרחים לנצל כל רגע".
ר' אריה לייב יצא מהכלים מהתפעלות: למרות המידע המדאיג שהגיע אליו זה עתה, והידיעה כי אם ייתפס מרחפת סכנה לחייו, התנהג ר' מענדל בקור רוח מדהים. ר' מענדל הזמין את ר' אריה ליב להצטרף אליו לארוחת בוקר, ואף הצליח לשוחח איתו במצב רוח מבודח מעט. "תראה לייבקע, שמתי את תפוחי האדמה במחבת, הוספתי קצת שמן, והנה יצא העגל הזה..."
מספר גיסו הרב הלל זלצמן: "חבריו של ר' אריה ליב לספסל הלימודים היו הרה"ת ר' אליהו מישולובין ז"ל ויבלח"ט הרה"ח ר' משה קצנלנבויגען, הרה"ח ר' גדליה קארף ועוד. הוא זכה ללמוד גם אצל הרה"ח ר' משה ווישצקי ז"ל, ולהתוועד הרבה עם הרה"ח ר' מענדל פוטרפס ז"ל וכולם השפיעו על אישיותו החסידית.
"החסידים הללו ותלמידם הצעיר היו דומים במידותיהם. כולם היו פיקחים מאוד, מצוינים במידותיהם, אנשי חסד, אנשי לב. ולכן לא פלא שהתקשרו אחד לשני בעבותות אהבה. גיסי ר' ארי ליב, היה רגיל לספר בהתפעלות על גדולתם וחסידותם של ר' משה ווישצקי ור' מענדל פוטרפס וכשהיה מספר עליהם זלגו דמעות מעיניו".
חלוץ התרגום לרוסית
לאחר שאביו נאסר והיתה תקופה של רעב נורא נאלץ ר' אריה לעזור בפרנסת המשפחה. הוא למד לשם כך מקצוע ואחר כך עבד כמהנדס ראשי של אחד המפעלים.
כאשר עלה לארץ בשנת תשל"ב עזב את מקצועו המכובד, ובהתאם להוראת הרבי התמסר לחינוך בישיבה בראשון-לציון ובבית הספר "אור שמחה" שהוקם באותה תקופה, והעמיד תלמידים הרבה.
באותה תקופה הורגש החוסר בספרי יהדות בשפה הרוסית. בהתאם לתשובות הרבי ניצל ר' אריה ליב את ידיעותיו בתורה יחד עם ידיעותיו במדע והתגייס לעריכת ספרים ברוסית עבור ציבור העולים מרוסיה הצמא לאידישקייט. באותן שנים הוא אף היה המבקר האחראי על התוכן של עיתון אל"ף שהחל לראות אור בהוצאת חמ"ה. בעידוד הרבי זכה לחבר ספרי יסוד ביהדות ובחסידות ששימשו לעזר רב לקהל דוברי רוסית, וכיום מפארים כמה וכמה ספרים חשובים את מדף הספרים לדוברי רוסית. ניתן לומר שהוא היה מאלה שפתחו את הדרך לכתיבת ספרי יהדות עמוקים ותוכניים בשפה הרוסית.
בשנה הראשונה לאחר עלייתו מרוסיה השתקע יחד עם משפחתו ברחובות והיה מראשוני קהילת חב"ד בעיר. בשנים הראשונות, טרם עידן הבתי חב"ד והקמת המוסדות ברחבי הארץ, היה מפעילי צעירי חב"ד בעיר, עסק במרץ במבצעי הרבי והיה ממייסדי ענייני חב"ד בעיר.
השאיר אחריו את אשתו מרת נחמה תחי', אחותו מרת מוסיא תחי', בניו הרב אפרים שי' והרב יוסף שי' ובתו מרת חנה תחי'.
החברותא מסמרקנד
הרה"ח ר' משה שיחי' קצנלבויגן, בנה של ה'מומע שרה' הידועה, שהיה חברותא של ר' אריה ליב בשנותיה של תומכי תמימים בסמרקנד, מעלה קווים לדמותו ומשתף מזיכרונותיו
"נפגשנו לראשונה בשנת תש"ב כשמשפחותינו, כמו חלק גדול ממשפחות אנ"ש, ברחו לסמרקנד בתקופת המלחמה כאשר החזית התקרבה אל תוך רוסיה. היינו אז כבני עשר ולמדנו יחד אצל המלמד הרה"ח ר' ישראל נח בלינצקי ("ישראל נח הגדול"). הוא לימד אותנו גמרא בבא קמא והתמסר מאוד לחינוכנו. בשנים הבאות למדנו בישיבת תומכי תמימים שהתקיימה שם אצל הרה"ח משה רובניסון. יחד עמנו היו הרה"ח חיים אלי' מישולבין, הרה"ח איצ'ה פבזנר, הרה"ח זליג כצמן, הרה"ח משה לברטוב, ויבלחט"א הרה"ח גדליה קארף שי'.
בשנה שאחר כך, תש"ה, עלינו לכיתה של הגה"ח אברהם אליהו פלוטקין שהיה ידוע בגאונותו ועמקותו עוד מימי בחרותו בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש. הוא אכן אמר לפנינו שיעורים עמוקים מאוד בגמרא קידושין ואריה ליב היה מתלמידיו המצטיינים. היתה אווירה של לימוד והתמדה גדולה באותם ימים.
בשנת תש"ז כאשר נפתחו השערים והשלטון הסובייטי התיר לאזרחי פולין לחזור למדינתם, החליטו עסקני אנ"ש לנצל הזדמנות זו כדי לצאת ולברוח מהשלטון העריץ של רוסיה הקומניסטית. לצורך כך נפתחה תעשיית זיוף דרכונים ופעילות מסועפת גדולה לשם הוצאת כלל משפחות אנ"ש מרוסיה, פעילות שחלק גדול ממנה נעשתה על-ידי אמי ע"ה.
ב"ה חלק גדול מאנ"ש אכן הצליח לצאת ולברוח מהשלטון הרוסי, כידוע דברי הימים ההם, אך משפחתנו וכן משפחת דמיחובסקי לא הספיקו לברוח לפני תפיסת העסקנים שעסקו בכך. אביו של ר' אריה, הרב אפרים פישל ז"ל, נאסר באותה תקופה, אך בניסי ניסים אשתו רבקה הצליחה להשיג בדרך לא דרך סכום כסף גדול ובכך שיחדה את אחד הפקידים ולאחר כחודש הוא שוחרר. מיד אחר כך הוא ברח למינסק, מקום מגורי משפחתו מאז, החליף שם זהות ושם חי עד פטירתו בשנת תשכ"ה כאשר הוא משמש שם כשו"ב עבור יהודי העיר.
בנו ר' אריה ליב רצה להמשיך ללמוד תורה, וכך שנינו יחד התגלגלנו במשך כשנה נוספת ולמדנו לבדינו במחתרת אצל כמה ממשפחות אנ"ש. הסכנה באותה תקופה, לאחר חשיפת פעילות ההברחה, הייתה מוחשית וגדולה במיוחד והיינו צריכים להסתתר ולהיות עצמאיים לגמרי. במובן מסויים אפשר לומר שבתקופה זו התפרקה כמעט לגמרי תשתית הישיבה. חלק גדול ועיקרי מאנ"ש כבר יצאו מרוסיה; ומאידך הנמרצים והעסקנים שבחבורת החסידים שנשארו – נתפסו ונאסרו (ר' מענדל פוטרפס, ר' בערקע חן ועוד). רק הודות לעידודם של כמה מהמבוגרים מאנ"ש שנשארו פזורים ברחבי רוסיה והסכימו שנתארח ונלמד בביתם המשכנו ללמוד.
זכורה לי במיוחד התקופה שלמדנו אצל משפחת קופרמן, כמדומני היה זה בצ'רנוביץ'. אחר כך הייתה תקופה נוספת שלמדנו בביתו של הרה"ח משה וישצקי ע"ה. ר' משה מאוד דחף ועודד את הלימוד והעריך זאת במיוחד. זכורני את החביבות המיוחדת של ר' משה לר' אריה ליב. הוא חיבבו במיוחד לאור החושים העדינים שלו. ר' אריה התברך גם בחוש נגינה ור' משה אהב לשמוע אותו מנגן ומאוד העריץ את אישיותו הפנימית.
כך נמשכה תקופה שכל תומכי תמימים ברוסיה נשענה על לימוד בחורים יחד בחברותא בבתי אנ"ש.
ר' אריה ליב ("לייבקע") היה תמים פנימי, שסלד וברח לגמרי מכל סממן של חיצוניות. אופי זה ליווה אותו כל משך חייו. היה בעל כישרון ומזג טוב, עם ראש ישר והגיון בריא מאוד. תקופה ארוכה ומיוחדת זו שעשינו יחד חרטה בליבנו ידידות-נפש, ידידות אמיתית ופנימית. חבל על דאבדין.
************
ציטוטים
ר' אריה ליב הנהן בראשו לאות הן. ר' מענדל חשב לרגע, ואמר לו: "תשמע לייבקע, כל זמן שאנחנו חופשיים, אנו מוכרחים להמשיך בעבודתנו. כשיאסרו אותנו, לא תהיה ברירה, אבל כעת מוכרחים לנצל כל רגע"
ר' אריה ליב העריץ במיוחד את הר"מ שלו הגה"ח הרב אברהם אליהו פלוטקין. גם בשנים האחרונות, לאחר עשרות שנים מאז למד אצלו, היה מספר בהתפעלות על שיעוריו העמוקים ועל היסודיות והגאונות שלו
בעידוד הרבי זכה לחבר ספרי יסוד ביהדות ובחסידות ששימשו לעזר רב לקהל דוברי רוסית, וכיום מפארים כמה וכמה ספרים חשובים את מדף הספרים לדוברי רוסית. ניתן לומר שהוא היה מאלה שפתחו את הדרך לכתיבת ספרי יהדות עמוקים ותוכניים בשפה הרוסית
ר' ארי ליב, היה אוהב להרבות בסיפורים בהתפעלות על גדולתם וחסידותם של ר' משה ווישצקי ור' מענדל פוטרפס. כשהיה מספר על גדלותו וחסידותו של ר' משה או ר' מענדל התאדמו עיניו דמעות. גם ר' משה ור' מענדל אהבו אותו וחבבו אותו במאוד.
.jpg)
